ישנם מספר סוגים של הפרעות חרדה. אחת מהן היא פוביה. פוביה מוגדרת כחרדה מסיטואציה או אובייקט מסוים.
הפוביות השכיחות ביותר הן: גבהים, מעליות, רופאים ובפרט רופאי שיניים, מחלות, חיידקים, כלבים, עכברים, חרקים, טיסות, מקומות המוניים, מקומות סגורים, בחינות, חרדה חברתית (פחד מסיטואציות חברתיות פן יהיו מבישות או מביכות) וכן הלאה. גברים נוטים לפתח פוביות כנגד מחלות ונשים כנגד חיות, אולם שכיחות הפוביות שווה בין המינים.
אחד מעשרה אנשים לוקה בחרדה כלשהי, אולם רבים מהם לא מגיעים לטיפול כי הם מסתדרים וזה לא גורם להם למצוקה של ממש.
מהו התקף חרדה?
כשאדם נחשף לאובייקט או למצב שמפחידים אותו, הוא מתחיל לחשוב מחשבות שליליות: "אני אמות", "הכלב הזה יקרע אותי לגזרים", "המעלית תתקע ואני אהיה בחושך, בתא קטן ואף אחד לא ישמע אותי צורח ואני אהיה שם שעות ויגמר לי האוויר", "המטוס ייפול ואני אמות", "אני לא אעמוד בחרדה שמתעוררת בי כשאני עומד במקום גבוה" וכן הלאה. מתעוררים בו רגשות קשים בעוצמה גבוהה: חרדה, פחד, חוסר אונים, עצב, כעס, דיכאון, אכזבה, בושה ואז מופיעים הסימפטומים הפיזיולוגיים שמשתנים מאדם לאדם: בכי, קיפאון של הגוף, רעד, בחילות, כאבי ראש, דופק מהיר, יובש בפה וכן הלאה.
האדם מוצף בתחושה כללית מפחידה מאוד גם בשל תגובת הגוף לאיום, וחושב לעצמו שהוא עומד למות, לקבל התקף לב, להתעלף או להשתגע… לאחר פרק זמן קצר, בדרך כלל מספר דקות, הגוף מתחיל להירגע ורמות ההורמונים שהציפו אותו יורדות. הגוף מגיב כך בשל יצר קדמוני שמכין אותו לתקיפה או לבריחה מפני האיום. בהתקף חרדה הרבה פעמים האדם קופא וכל האנרגיה הזו שמצטברת בגוף שלו לא נפלטת החוצה בתגובה, ולכן הוא מרגיש מוצף. חשוב להדגיש שאי אפשר למות מהתקף חרדה, להשתגע או להתעלף. יוצא דופן היחידי הוא פוביה ממחטים שבה לגוף יש תגובה ביולוגית שבה דווקא לחץ הדם יורד ולא עולה והוא עלול להגיב בעילפון. אדם כזה שיודע שזו תגובת הגוף שלו- צריך לדווח לצוות הרפואי ופשוט לשכב בזמן קבלת הזריקה.
התקף חרדה/פוביה כמשהו שדורש טיפול קורה בגלל מצב או אובייקט שאינו מאיימים באמת או עלולים לפגוע בו באמת או שהסבירות שזה יקרה נמוכה מאוד, זאת בניגוד למצב חרדה אמיתי שקורה בגלל איום ממשי והוא נורמטיבי, וכאמור מתרחש כדי לספק לנו הגנה.
מתי יש צורך להגיע לטיפול?
- כשההתקפים מתרחשים לעיתים קרובות, כשהם ארוכים, כשהם הופכים לכרוניים. אם הם קורים לעיתים נדירות או באופן חד פעמי, בדרך כלל אין צורך בטיפול.
- כשהאדם חש חוסר שליטה וחוסר אונים לא רק במפגש עם הפוביה, אלא שמא יהיה מפגש כזה פתאום בלי להתכוון.
- כשהאדם חווה סבל רב ומצוקה.
- כשיש פגיעה בתפקוד באחד או יותר מתחומי החיים: עבודה, לימודים, זוגיות, משפחה וכן הלאה.
איך מתבצע טיפול התנהגותי קוגניטיבי?
זהו טיפול שנמצא היעיל ביותר מחקרית בטיפול בהפרעות חרדה.
בחלק הקוגניטיבי עובדים על האמונות השליליות והקיצוניות ומסגלים אמונות ריאליות יותר, מותאמות ומסתגלות.
בחלק ההתנהגותי עובדים על תרגילי נשימה והרפייה ומסתייעים בחשיפה הדרגתית. אנשים רבים שמעו שבעבר נהגו להשתמש בטכניקה שנקראת "הצפה"- כשמעמתים אדם הסובל מפוביה עם הדבר שהכי מפחיד אותו מתוך מטרה שאם יוצף בחרדה ויראה לאחר מכן שלא קרה לו כלום, אז הפוביה תעבור וזה כבר לא יפחיד יותר את האדם. ישנם מקרים מועטים שזה אכן מסייע, ומצד שני ישנם מקרים שבהם זה מרע את המצב כי האדם נכנס למעין "מיני טראומה" וזה מחזק את הפוביה שלו. כיום לא כל כך נהוג לעשות את זה, אלא חשיפה הדרגתית שבה בונים יחד מדרג של פעולות קטנות שאפשר לעשות בדרגות שונות של פחד, כשבכל פעם מסתגלים מחדש לפחד ברמות שהוא יכול להתמודד איתן ויכול להמשיך הלאה, למדרגה הבאה, תוך חוויית תחושת הצלחה עד שמגיעים למטרה שקובעים, שהיא ריאלית ומאפשרת התמודדות עם הפחד. זה לא אומר בהכרח שהפוביה תיעלם, אבל כן שהאדם יוכל לתפקד באופן נורמלי ונאות.
לדוגמה- אדם שמפחד מכלבים לא בהכרח יתחיל לגדל כלב בבית פתאום, אבל הוא יוכל ללכת ברחוב כשיש כלבים שעוברים לידו בלי לקבל התקף חרדה קשה. אדם עם פוביה ממעליות ומגבהים לא יעשה פתאום סנפלינג מגובה של 1000 מטר, אבל יוכל לעלות במעלית בבניין רב קומות בלי חשש.