"כל מה שילד צריך, זה מבוגר אחד שיאמין בו", הרב שלמה קרליבך.
*
כל ילד צריך שיאמינו בו, שיאהבו אותו, שיחזקו אותו, שיצמיחו אותו.
ילדים עם הפרעת קשב וריכוז, ובמיוחד היפראקטיביות, צריכים זאת במיוחד.
זאת בגלל שהם גדלים בחוויה של תסכול וכישלון- הם לא מצליחים לעשות דברים, כועסים עליהם וגוערים בהם, הסביבה שלהם מאוכזבת מהם והם מאוכזבים מעצמם.
אותם ילדים יגדלו אחר כך להיות מבוגרים שלא מאמינים בעצמם וביכולת שלהם להצליח, לשלוט בעצמם, להשיג דברים, לדחות סיפוקים…
אז החלטתי לרגל תחילת שנת הלימודים החדשה שאני רוצה לעשות שינויים.
השינוי לא יכול להיות תלוי רק בילד.
השינוי צריך להיות בכל המערכת המשפחתית, כי בעיה של הילד היא גם בעיה של האחים ושל ההורים, והבעיה של ההורים היא הבעיה של בני הזוג שלהם ושל הילדים שלהם… כולם משפיעים על כולם.
ולפעמים, לפעמים קל לנו יותר לכעוס, לגעור, לראות את הדברים השליליים, המעצבנים, המציקים שהילד שלנו עושה.
מחקרים מראים שאנחנו לא מספיק מחמיאים לילדים שלנו, לא מספיק נותנים להם חיזוקים חיוביים. גם מורים, אגב.
התוצאה היא שהילד מקבל יחס רק כשהוא עושה משהו לא טוב או כשהוא עושה משהו טוב באופן יוצא דופן, כשבעצם חיזוקים חיוביים יכולים גם לעודד התנהגויות רצויות וגם לבנות את הדימוי העצמי של הילד והאמונה שלו ביכולת.
אגב, לא רק אצל ילדים- זה ישפיע נפלא על כל אחד מאיתנו אם נחמיא וניתן חיזוקים חיוביים כנים ואמיתיים מהלב לבני הזוג שלנו, למשפחה, לחברים, לעובדים שלנו…
מחקרים מראים שהתפוקה של העובדים והלויאליות שלהם למקום העבודה עולה משמעותית עם חיזוקים ומילות הערכה של המעסיק, הרבה יותר מכל העלאה בשכר (לא שזה צריך לבוא במקום….).
ונחזור לנושא, כי איך לא…. סטיתי ממנו כי ככה זה אצל מופרעי קשב- המחשבה נודדת וקופצת מנושא לנושא באופן אסוציאטיבי, ואנחנו צריכים לעצור את עצמנו רגע ולחזור לנושא….
אז כחלק מהשינויים שהחלטתי לעשות, החלטתי לחזק את הילד שלי, לראות את הטוב שבו, להחמיא לו בכל פעם שהוא מתנהג יפה בבית הספר או בבית. כי עבורו, כל יום כזה זה יום מוצלח שהצריך מאמצים רבים, וזה לא מובן מאליו. ברירת המחדל זה כשמעירים…
ובנוסף למילים שאני אומרת לו בעל פה, החלטתי לעשות לו טוב על הלב ולהכין לו כרטיסיות חמודות שבכל אחת מהן יש מדבקה של גיבור העל האהוב עליו, באטמן, ואיזשהו משפט אישי, מחמאה, חיזוק, פתגם רלבנטי… כדי שהוא גם יחייך כשהוא יאכל את ארוחת העשר שלו, וגם כדי שאולי זה יזכיר לו דברים להמשך היום- בין אם קרו דברים לא נעימים או שזה ימנע דברים לא נעימים. כדי לא לשכוח לשים לו את הכרטיסיה, שמתי את השקיק במגרת הסכו"ם.
והכי חשוב- שאני אהיה גם אמא אוהבת, תומכת, מחבקת, מעודדת ומחזקת.
אני החלטתי שאני צריכה כמה שיותר לאזן גם את המקום הזה ולעבוד על עצמי.
כי כאמא אני צריכה גם לעבוד על החלקים שבי כל הזמן ולקחת אחריות על החלקים שלי שמשפיעים על החלקים שלו.
מוזמנים גם לכתוב כרטיסיות כאלה או מדבקות. פתק קטן של ממו עם משפט אחד יכול לעשות הכל בשביל הילד שלכם. אתם לא חייבים להתמיד כל יום. גם הפתעה מידי פעם זה נחמד. שיידעו שאתם חושבים עליהם ואוהבים אותם. ואם אתם לא רוצים, זה גם בסדר. אתם יכולים לומר להם משפט מחזק רגע לפני שהם נכנסים לבית הספר, כשאתם פוגשים אותם- מיד אחרי שתתעניינו באמת בשלומם ומה קרה להם היום בבית הספר (ואל תסתפקו ב"בסדר" או "היה כיף". תשאלו שאלות מנחות ופתוחות), לפני השינה ובכל הזדמנות שיש.
תגידו להם לפחות פעם ביום שאתם אוהבים אותם.
תגידו להם לפחות חיזוק חיובי אחד ביום.
זה חשוב גם להם, אבל לא פחות גם לכם 
