נעים להכיר, מישל רודריגז, שחקנית קולנוע וטלביזיה.
לרודריגז לא היו חיים קלים עם הרבה מעברי דירות ומדינות במהלך ילדותה.
היא הסתבכה לא מעט בחייה, גם עם החוק- מה שמאפיין הרבה אנשים עם הפרעת קשב, במיוחד מהסוג האימפולסיבי ועם קשיי וויסות רגשי, שפועלים ומדברים בלי לחשוב. כאישה בוגרת היא גילתה שהיא מבינה שהיא מרדנית ופוגעת בעצמה ולכן כעת היא מנסה לעבוד על החזרת חייה למסלולם.
רודריגז אמרה: "אולי בזה שאני פותחת את הפה הגדול והשמן שלי כמו שאני עושה בדרך כלל ונאמנה למי שאני, אולי זה יספק השראה למישהו לעשות כמוני".
אפשר לראות פה פרשנות מעניינת שאני רואה אצל הרבה בעלי הפרעת קשב שאומרים בלי מסננות את כל מה שהם חושבים והסביבה תופסת אותם כ"חסרי טאקט" ולעיתים הם מסתבכים בגלל דברים שהם אומרים או לא מצליחים להסתדר חברתית או במקומות עבודה בשל כך.
הם חווים את עצמם כאנשים כנים, ישירים ופתוחים והבעיה בסביבה שהיא צבועה ולא מכילה אותם והם מעדיפים להיות "מי שהם", מאמינים שצריכים "לומר את האמת בפרצוף" ומתקשים לשמור לעצמם את דעתם או לומר אותה בצורה מעודנת.
ב-2013 מישל אמרה בראיון שהיא רוצה לקחת הפסקה מהמשחק כדי להתנסות בבימוי וכתיבה: "לפעמים אתה צריך להאמין ולפעמים אתה עלול לטעות, אבל עד שלא תנסה את זה- אל תיתן לאף אחד לחוות דיעה על זה. רק ככה אפשר לעשות דברים"
אני מנחשת שמכיוון שהרבה בעלי הפרעת קשב נוטים לקבל ביקורת רבה במהלך חייהם, הרבה פעמים הם מתחשבים בדעתם של אחרים ומרסנים את עצמם מהפחד להיכשל או להידחות על ידי הסביבה, אולם אחרים מפתחים עור פיל ונאמנים לעצמם. צריך לדעת את האיזון העדין בין להיות קונפורמי ומותאם חברתית לבין להיות נאמן לעצמך ולעשות מה שטוב לך גם אם זה פחות מקובל בסביבה שלך. כדי להצליח בחיים ולא להיות תקוע, צריך לקחת סיכונים שתטעו- אבל גם להאמין בעצמכם, אחרת אי אפשר להתקדם.
ומה אתם?
לוקחי סיכונים או קופאים וחוששים להעיז?
ענבל
