לפני שבוע וחצי הודיעו לי שאני חוזרת לעבודה עוד כמה ימים. מצד אחד, מיד צעקתי- קולולולו! מצד שני, פתאום חשבתי לעצמי… רגע… מחר אני מתחילה לעבוד! מה עושים?!
אחרי כמעט חודשיים של חל"ת
מסדר יום ושבוע פסיכיים
הורדתי הילוך ממש…
וזה לא כמו שיוצאים לחופשה של שבוע או שבועיים
ואז יודעים איפה הדברים הופסקו ושמחכה ים של משימות ועבודה…
זה קצת כמו להתחיל מההתחלה, עבודה חדשה אבל מוכרת
שולחן נקי… שזה כיף אבל גם קצת… מלחיץ!
אז ביום הראשון התאפשר לי לעבוד מהבית ופתאם נלחצתי-
מאיפה אני מתחילה? מה אני עושה?
אני רגילה שיש לי מחברת מפוצצת משימות שמתגלגלות
ואני כל הזמן מייצרת אותן מהמיילים, דרישות של המנהל, מטופלים
משימות שוטפות ומיוחדות, דברים שקורים כל הזמן, עבודה מול עמיתים…
אז קודם כל התעוררתי מוקדם, בכל זאת עבודה. אפילו שזה מהבית.
רציתי תחושת מסגרת
אחר כך אמרתי לעצמי- ענבל, הלחץ מגיע מעמימות. לאנשים עם הפרעת קשב מאוד קשה עם עמימות והוראות לא ברורות, כי לא יודעים מאיפה להתחיל ומה לעשות
אנחנו צריכים מסגרת, מנהל שיגיד לנו מה לעשות (אגב, זו בדיוק הבעיה המרכזית של הרבה אנשים עם הפרעת קשב שהם עצמאיים)- אחרת אנחנו מתפזרים!
אז אספתי את עצמי והתחלתי בהרגלי העבודה שסיגלתי לעצמי בזמן שיגרה וראיתי שהם מתאימים מצוין גם לעכשיו:
1. תיאמתי עם המנהלת שלי שנשוחח להדרכה באמצע יום העבודה כדי שאני אוכל לומר לה מה הספקתי לעשות עד עכשיו, לשמוע מה היא מציעה לעשות בהמשך ושנתכנן ביחד משימות. השיחה איתה מאוד עזרה לי להכנס למוד של עבודה והיא פיקסה אותי, עשינו חשיבה משותפת על דברים.
2. כמו שאני כל יום עבודה מתחילה בלפתוח את תיבת המייל שלי כדי לטפל בדברים שדורשים טיפול מיידי ולהוסיף למחברת המשימות שלי משימות שדורשות חשיבה, בדיקה, תכנון או שצריך לעשות באופן עתידי- ככה אני צריכה להתחיל את יום העבודה שלי ומשם בטוח יהיו הרבה מיילים שצריך לטפל בהם וממילא אני צריכה "לנקות" את תיבת המייל. אין דבר כזה שיום עבודה שלי נגמר ותיבת המייל שלי עם מיילים שלא נקראו. זה באמת לקח לי כמה שעות טובות כי תארו לכם כמה מיילים הצטברו שם- אבל היה תענוג!
3. לקחתי את מחברת המשימות לידי וכל משימה שצצה לה בעקבות המיילים- רשמתי. רשמתי גם משימות שטיפלתי בהן כדי שאזכור במה טיפלתי במה אני עוד צריכה לטפל.
4. התחלתי לתעד במערכת שלנו את כל ההתכתבויות מהוואטסאפ והמיילים עם המטופלים של תחזוקה בזמן החל"ת ושיחות אחרות. אני שונאת לתעד ולכתוב- אבל ידעתי שאני חייבת לסיים עם זה.
5. התחלתי לעשות רשימה של שמות המלווים/מתאמנים שלי עם טלפונים ועמודות לעדכון סטטוס ומשימות שיש לי לעשות לגביהם בטבלת אקסל. רשמתי חלק מהמשימת והדברים שידעתי שאני צריכה לבדוק.
לא הספקתי להתקשר אליהם כי כל העבודה המשרדית הזו לקחה לי יום עבודה שלם, אבל למחרת כשהגעתי למשרד שלי- ידעתי שאני מיד יכולה להתקשר לאנשים כי כל המטלות המעצבנות והמשעממות שהן תשתיתיות כבר בוצעו!
זה איפשר לי להתחיל את יום העבודה שלי ברוגע ולתקתק שיחות. הוספתי עוד עמודה של תאריך שבו התקשרתי אליהם ודיברנו (כי ידעתי שלא אספיק לדבר עם כולם ביום אחד) ועמודה נוספת למתי קבעתי איתם פגישה, אם בכלל.
זה מה שנפלא בללמוד להכיר את הפרעת הקשב שלך ואיך היא משפיעה עלייך, בלסגל לעצמך הרגלי עבודה מסודרים וטובים שעוזרים לך גם בשיגרה וגם בחירום.
זה מאוד עזר לי להתאפס ולחזור לעניינים בקלות ולא להרגיש אבודה, אלא ישר משתלטת על העניינים 🙂
מקווה שהפוסט שלי עזר למי מביניכם שחזר לשיגרה ולא ידע מה לעשות, שעוד לא חזר אבל חושש, שהשיגרה לא השתנתה או שהפכה לעמוסה יותר ותמיד היו לו קשיים בהתנהלות והתארגנות…
הרגלים, הרגלים, הרגלים!
לוקח זמן לרכוש אותם ולדייק אותם ולהבין מה נכון לי ומה לא
אבל כשזה קורה- זה נפלא.
נפלא להרגיש יעילה 🙂
שבת שלום!
ענבל טננבאום, עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית CBT
מתמחה ב- ADHD במבוגרים. 0545-365959