היגיינת מדיה היא יצירה ושמירה על הרגלי צריכת מדיה- בתדירות, במשך ובסוג התכנים.
בזמן רגיל, היגיינת מדיה חשובה מאוד לאנשים בכלל ובפרט לבעלי הפרעת קשב מכיוון שיש לנו נטייה לעשות "בינג'" של צריכת מדיה בכמויות גדולות, תכנים שלאו דווקא איכותיים ומוסיפים לנו שמחה, ידע או ערך כלשהו והתזמון הוא לעיתים קרובות פוגע בנו מכיוון שהוא בא על חשבון זמן שינה, עבודה, משפחה, חברים וכדומה.
בזמן של משבר לאומי כמו בקורונה או כעת במלחמה, היגיינת המדיה של רוב הציבור, ובמיוחד של בעלי קש"ר, היא ירודה: במיוחד בשבועות הראשונים של המלחמה, נצמדנו למהדורות החדשות בטלביזיה, צרכנו תכנים הקשורים למלחמה ברשתות חברתיות, אתרי חדשות, מבזקים, עיתונות, רדיו וכו.
חשיפה מתמשכת לתכנים הקשורים במלחמה נובעת מהצורך להרגיש שידע נותן לנו שליטה על המצב וסוג של ודאות במצב של חוסר ודאות שיוצר חוסר אונים וחרדה- אנחנו יודעים היכן היו אזעקות, יכולים להעריך כמה מסוכן לנו או לקרובינו, אנחנו יודעים מה פעולות הצבא והממשלה, היכן יש תקיפות, איזה, מה ההיקף…
אבל בפועל, המידע הרב הזה, שחלקו יכול להיות מאוד ברוטאלי וקשה בגרפיות שלו- חטופים, פצועים, נרצחים ונופלים (בתמונות וסרטונים שמופצים לכל עבר) וגם המידע "הנקי" מהחדשות (שגם הן לעיתים רוצות לסחוט עוד אמפתיה, עוד פחד ומביאות אייטמים "ג'וסיים" שלעיתים פוגעות במתראיינים ההמומים, החרדתיים והטראומתיים), יכול לייצר תחושת הצפה איומה, מלחיצה ומפחידה עד התקפי חרדה ויצירת פוסט טראומה משנית.
חלק מהאנשים מתארים שהם מרגישים שהם חייבים לצפות ולהתעדכן כל הזמן, שהם חייבים לדעת ולא לפספס כלום, אחרים מרגישים אשמה אם הם לא יעסקו כל הזמן בתכני המלחמה, לפעמים זו סקרנות ולפעמים זו חשיפה כפויה (למשל ברשתות החברתיות שיש להן עוד סוגי מידע ותכני המלחמה יכולים לקפוץ על המסך בלי רצונכם ובחירתכם).
אז מה ניתן לעשות?
הנה 6 טיפים להיגיינת מדיה בזמן מלחמה או משבר לאומי.
שבוע בטוח ורגוע
ענבל
