טיפול אצל ילדים-
- טיפול תרופתי מעורר– טיפול בקו ראשון בהפרעה. עוזר ל- 70% מבעלי הפרקו"ר מבחינה התנהגותית ולימודית. רואים עליה בקשב וריכוז, זיכרון, שיפור בלימודים וירידה בתוקפנות, אימפולסיביות והיפראקטיביות. התרופה הנפוצה ביותר היא ריטלין שנחקרת ובשימוש כבר כ- 65 שנים ונחשבת לבטוחה בשימוש. תופעות לוואי נפוצות- איבוד תיאבון, הפרעות שינה, כאבי ראש ובטן, עצבנות, אפאטיות, דכדוך בשלבים מאוחרים יותר של הטיפול. חלק מהתופעות חולפות לאחר הסתגלות. ילדים/אנשים שמים לב למעין ריבאונד בתום השפעת התרופה (כל הטיפול להרפקו"ר הינן לטווח זמן קצר של כמה שעות) שמתבטא ברגישות יתר, עצבנות, נטייה לבכי, עייפות וכו'. התרופה לא גורמת לעליה בהתמכרות לסמים ואלכוהול- ההיפך, מבוגרים ומתבגרים שלא טופלו בעלי סיכוי רב יותר להתמכר לחומרים הללו. ישנה קבוצת תרופות נוספת שניתנת רק אם המעוררים לא עבדו. במידה ויש תופעות לוואי או שהתרופה לא עוזרת מספיק, ניתן לפנות בחזרה לרופא ולהתייעץ עימו לגבי שינוי מינון או סוג תרופה. לפעמים נטילת תרופה עם האוכל עוזרת לאיבוד התיאבון או זמן מספק לפני השינה מקטין סבירות להפרעות שינה.
ריטלין וריטלין SR הם היחידים בסל תרופות, וריטלין LA לטווח ארוך וקונצרטה עם פחות תופעות לוואי פעמים רבות ומשפיעות לזמן ארוך יותר, אך אינן בסל תרופות. קופ"ח רבות נותנות הנחה על התרופות האלה ואחרות למי שיש ביטוח משלים. יש גם תרופות שניתן לרכוש באופן פרטי ומחירן יקר משמעותי. (המידע לגבי טיפול תרופתי לקוח מאתר משרד הבריאות). - טיפול פסיכולוגי– קבלת כלים להתמודדות עם ההשלכות של ההרקו"ר- קשרים חברתיים, דימוי עצמי נמוך, בעיות התנהגות, דיכאונות וחרדה, וויסות רגשי וכו'
- הדרכת הורים וגורמי חינוך- שינויים בסביבת לימוד, מיקום בכיתה, קשר עם ההורה והמורה מול הילד, הצבת גבולות, משוב, מחברת קשר להורים וכו'
טיפול אצל מבוגרים-
- טיפול תרופתי– מבוגרים רבים נוטלים תרופות כשהם לומדים באקדמיה, אולם התרופות עוזרות רבות גם להתמודד בתחומי חיים אחרים כמו בעבודה, במטלות הבית וכן הלאה. השימוש בקרב מבוגרים הופך לנפוץ יותר עם הזמן.
- טיפול פסיכולוגי- התרופות אינן עוזרות למיומנויות ניהול וארגון, ולכן טיפול CBT (התנהגותי קוגניטיבי) או אימון אצל מאמן שמתמחה במיומנויות אלה יכול לתת מענה משלים. טיפול תרופתי בלבד אינו מסייע, במיוחד אם בינתיים נצברו פערים ויש תחושת כישלון מצטברת אצל המבוגר שאובחן בגיל מבוגר או לא טופל במישור הרגשי והחברתי. גם למידת מיומנויות אלו בלבד לא יסייעו במידה אופטימלית ללא נטילת טיפול תרופתי. לכן, במידה ויש גם קושי במיומנויות ניהול וארגון וגם קושי על בסיס רגשי (כגון דימוי עצמי נמוך, חרדות, דכאון וכו'), מיומנויות חברתיות, זוגיות, צורך בהדרכה הורית וכן הלאה- רצוי ללכת לטיפול ולא להסתפק באימון.
מהן מיומנויות ניהוליות שלשמן צריך טיפול CBT?
- ניהול לו"ז יומי ושבועי
- סדר וארגון של הסביבה
- תעדוף משימות
- ללמוד איך לפרק משימות גדולות ליעדים קטנים כדי שניתן יהיה להשתלט עליהן והן תהיינה פחות מאיימות
- שכחה של משימות, חפצים ופגישות
- דחיינות
מהי העבודה הרגשית, ההתנהגותית והקוגניטיבית שלשמה צריך טיפול CBT?
- עבודה על אמונות שגויות שקשורות בין השאר בדימוי עצמי נמוך וביטחון עצמי נמוך בשל תחושת כישלון, חוסר הישגיות, חוסר הלימה בין היכולות למה שעושים בפועל
- עבודה על צורך חשיבה שלילית ועל עיוותי חשיבה שדרכן רואים את המציאות באופן לא ריאלי ותורמת לפרשנות שלילית של עצמו, של הסביבה ושל העולם
- סיגול הרגלי התנהגות ועבודה טובים יותר כדי שתהיינה תוצאות טובות בשטח, והן כשלעצמן משפיעות בתורן גם על תחושת המסוגלות והדימוי העצמי (כמתואר במיומנויות ניהוליות)
- וויסות רגשי- באמצעות שינוי התפיסות המחשבתיות, יש גם השפעה על עוצמת הרגשות השליליים שגורמים להרגשה כללית רעה ולעתים אף לפגיעה בתפקוד- כעס, דיכאון, חרדה, תסכול, רגשי אשם, ביקורתיות עצמית גבוהה, יאוש, חוסר אונים וכו'
טיפולים אלטרנטיביים-
יש מגוון של טיפולים אלטרנטיביים כמו תוספי מזון, דיאטות למיניהן, תרופות צמחיות וכו'. לא הוכח שטיפולים מסוג אלו יעילים בטיפול בהפרקו"ר, וחלקם אף עלול להזיק לילד בלי פיקוח רפואי. ישנן עדויות שאומגה 3 יכולה לסייע בשיפור תפקודי זיכרון, אך מדובר בלקיחה בנוסף לטיפול תרופתי קונבנציונלי ולא במקומו.
מי שאובחן מתחת לגיל 18 מקבל ריטלין רגיל. קופ"ח לא מחויבות לספק את הריטלין ארוך הטווח או תרופות אחרות, אך נוטות לסבסד אותו. מבוגרים שאובחנו אחרי גיל 18 לא זכאים לטיפול התרופתי מהקופה, אך גם במקרים כאלה קופ"ח נוטות לסבסד אותו.
קופ"ח לא מסבסדות טיפולים תומכים, אך יש גורמים אחרים שמטפלים באספקטים מסוימים אחרים. למשל- משרד החינוך מטפל בלקויות למידה ומשרד הבריאות מטפל בהפרעות התנהגות קשות. יש מרכזים להתפתחות הילד בחלק מהאזורים בארץ שנותנים מענה רב מקצועי, אך עדיין חלק ניכר מהטיפול המקיף הינו פרטי (המידע לגבי טיפול תרופתי לקוח מאתר משרד הבריאות).
בכל הנוגע לטיפול תרופתי- יש להתייעץ עם פסיכיאטר/נוירולוג, ואין לראות במאמר זה כל המלצה רפואית שהיא.