את ברוקלי וופורד אתם כנראה לא מכירים.
זה בסדר, כי גם אני לא הכרתי 🙂
אבל כשנתקלתי בסיפור שלה ואיך שהיא השתמשה בקשיים שהיא חותה כילדה שאיש לא הבין מה מקורם כדי לעזור לילדים אחרים ולהעלות מודעות להפרעת קשב- הוקסמתי.
וופורד היא מקרה קלאסי שקורה הרבה פעמים- מחוננים עם יכולות גבוהות שלא מצליחים במבחנים כמצופה, ואיש לא מבין למה.במקרה הזה או שהמחוננות מפוספסת כי רואים ציונים בינוניים שלא משקפים את היכולות או שהפרעת הקשב מפוספסת כי הם מחפים על הקשיים עם האינטליגנציה הגבוהה והזיכרון הטוב עד שזה כבר לא מספיק.
היא גם מקרה קלאסי של בנות עם הפרעת קשב שלא מאובחנת מכיוון שהפרעת הקשב של בנות מתבטאת שונה אצלן לעומת בנים.
הרבה בעלי הפרעת קשב סובלים מקשיים חברתיים, ולכן לפעמים יכולים להיות מבלבלים במקרים קצת יותר קיצוניים וחושדים שהם על הרצף האוטיסטי. לפעמים זה בדיוק ההיפך- ילדים על הרצף בתפקוד גבוה שיש להם גם הפרעת קשב (הרבה פעמים זה בא ביחד) וגם פה כל אחת מהן מסווה את השניה. בעיקר אצל בנות על הרצף שגם מתפספסות.
וופורד עשתה משהו נפלא- היא אישה רגילה שלקחה את האהבה שלה ליצירתיות והצורך בסיפוק ומשמעות באמצעות עזרה לזולת והשתמשה בזה כדי לייסד עמותה שעוזרת לילדים עם ADHD לגשר על הפערים החינוכיים, במיוחד בבי"ס עם תקציבים נמוכים וללא תוכניות אומנות לצד פעילות הסברתית על הפרעת קשב, ולכן ראיתי הרבה השראה בסיפור חייה.
